<h1>שבלי הלקט סימן קט"ו</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
תנן כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן. ודווקא שהן כתובין בלשון הקודש. אבל אם היו כתובין תרגום בכל לשון, רב הונא אמר אין מצילין, רב חסדא אמר מצילין. פסק רבינו חננאל זצ"ל דהילכתא כרב הונא דהוא רביה דרב חסדא. ואם היו כתובין בסם בסיקרא בקומוס בקלקנתום בלשון הקודש מצילין אותן. אבל הברכות והקמיעין אין מצילין אותן מפני הדליקה. וספר תורה שבלה ויש בה כדי ללקט פ"ה אותיות מתוך תיבות שלימות ואפילו בכללן יגר שהדותא אי נמי פרשה שאין בה ללקט פ"ה אותיות ויש בה הזכרות כגון ויהי בנסוע הארון, מצילין אותן מפני הדליקה. מצאתי בשם הר' שמחה זצ"ל מילה עולה בגימטרא פ"ה ודוחה את השבת. כך ספר תורה שיש בו כדי ללקט פ"ה אותיות מצילין אותו מפני הדליקה. כתב בעל התרומה בימי התנאין והאמוראין היו מצילין דווקא תורה נביאים וכתובים, שלא היו כותבין תלמוד משום שנאמר (שמות ל"ד, כ"ז) כי על פי הדברים האלה, אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות. אבל לדידן שאנו רשאין לכתוב הכל מפני השכחה, מצילין את הכל, הן תלמוד הן תפילות הן ברכות. וכשם שמצילין אותן מפני הדליקה כך מצילין אותן מן המים ומן המפולת ומכל דבר המאבדן. ומצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, ואפילו יש בהן מעות. אבל להציל מעות על ידי ככר או תינוק לא, דאמר מר לא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד. ולהיכן מצילין אותן. למבוי שאינו מפולש. בן בתירא אומר אף למפולש. ולית הילכתא כבן בתירה, דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים.
וכתב רבינו ישעיה זצ"ל, מדלא קתני למבוי המעורב, כדקתני סיפא גבי אוכלין ומשקין, דתני לחצר המעורבת, שמע מינה דאפילו לא עירבו ולא שיתפו שרי, משום כבוד כתבי הקודש. אבל מיהו בעינן שלא יהא מפולש. וגאון אחר כתב שאם נפלה דליקה בשבת מותר לגוי להוציא ספרים דרך רשות הרבים להצילם, דאמרינן בפרק בתרא דעירובין [צ"ח ע"א], אין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש.
<h2>דף קכא.</h2>
אמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד. אבל אין אומרין לו כבה, אל תכבה. ודווקא בדליקה כדברי התרומה, אבל בשאר איסורי שבת לא. ובעל הלכות שרי אפילו בשאר איסורי. ופירש רבנו תם זצ"ל דווקא כשהדליקה באותו בית שלו לא התירו אלא כלים הצריכין לו. ושלש סעודות אפילו לחצר המעורבת, שמתוך שבהול על ממונו אי שרית ליה טפי אתי לכבויי, אבל כשהדליקה בבית אחר מותר לו להציל כל מה שיחפוץ אפילו לחצר חבירו המעורבת. ובעל התרומה זצ"ל כתב מוסיף אני לומר דווקא בחצר שאינה מכוסה הדומה לרשות הרבים. וגם בחצריהם דווקא שהיו סמוכות לרשות הרבים אסור יותר מג' סעודות, אפילו מעורבת, אבל בבית חבירו המעורב שאין לו כל זה מותר להציל כל מה שרוצה. ועוד שאין רשות הרבים בינינו דשלטי ששים רבוא וגם י"ו אמה רחב, וליכא למיגזר מידי.
